Shekalim
Daf 33b
הָא שְׁקָלִים קָֽדְשׁוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ לֹא קָֽדְשׁוּ. תַּנֵּי. הַגֵּר בִּזְמַן הַזֶּה צָרִיךְ לְהָבִיא קִינּוֹ רִיבְעַת כֶּסֶף. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בִּיטְּלָהּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִפְּנֵי הַתְּקָלָה. מָהוּ מִפְּנֵי הַתְּקָלָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אֵין מַקְדִּישִׁין וְלֹא מַעֲרִיכִין וְלֹא מַחֲרִימִין וְלֹא מַגְבִּיהִין [תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת] בַּזְּמַן הַזֶּה. אִם הִקְדִּישׁ אוֹ הֶעֱרִיךְ אוֹ הֶחֱרִים אוֹ הִגְבִּיהַּ. הַכְּסוּת תִישָּׂרֵף. הַבְּהֵמָה תֵּיעַקֵּר. [כֵּיצַד. נוֹעֵל בְּפָנֶיהָ הַדֶּלֶת וְהִיא מֵתָה מֵאֵילֶיהָ.] וְהַמָּעוֹת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח. עָבַר וְהִקְדִּישׁ. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בִּיטְּלָהּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִפְּנֵי הַתְּקָלָה. הָדָא אָֽמְרָה. עָבַר וְהִקְדִּישׁ קָֽדְשׁוּ. רִבִּי יוּדָן עַנְתוֹדְרַייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. הָכָא אַתְּ אָמַר. קָֽדְשׁוּ וְהָכָא אַתְּ אָמַר. לֹא קָֽדְשׁוּ. 33b אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן [לָכֵן אֵין מַקְדִּישִׁין לְכַתְּחִילָּה לְפִי שֶׁמִּצְוָה לְהַקְרִיב מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה וְהֵיאַךְ הַוְיָה לָהּ יְשָׁנָה. וְהָכָא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר. הַאי יְשָׁנָה הִיא. אֲבָל לְגַבֵּי הֶקְדֵּישׁוֹת אֲחֵרִים קִנּוֹ שֶׁל גֵּר אֵינוֹ צָרִיךְ חֲדָשָׁה. וְאִם הִקְדִּישׁ. קָדוֹשׁ. וְיַנִּיחַ עַד שֶׁיִּבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ.] שֶׁמָּא יִבָּנֶה הַבַּיִת כְּבָרִאשׁוֹנָה וְתִיתָּרֵם תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה מִן הַחֲדָשָׁה בִּזְמַנָּהּ בְּאֶחָד בְּנִיסְן. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. רַב אָדָא וְרַב הַמְנוּנְא. רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
Est-ce à dire que les sicles restent consacrés? R. Simon b. Juda dit au nom de R. Simon, que ni les uns ni les autres, ne seront sacrés. On a enseigné (242)B., Kritot, 9a.: En ces temps (où le Temple n’est plus) le prosélyte doit mettre de côté un quart de dinar pour l’acquisition future du nid d’oiseau (qu’il devra offrir lors de la restauration du Temple). R. Simon raconte que R. Yohanan b. Zaccaï abrogea cette règle pour éviter tout abus (de crainte que, par oubli, on emploie l’argent à un usage profane). D’où sait-on que l’on éprouve une telle crainte? De ce qu’il est dit (243)''B. Yoma 66a; Bekhorot 23.'': on ne devra ni consacrer un animal, ni l’estimer, ni le déclarer en anathème (sacré), ni prélever l’oblation sacerdotale, ni les dîmes de nos jours (où le Temple n’existe plus); si l’une de ces actions a été accomplie, ou si l’on a opéré un prélèvement, l’étoffe devra être brûlée, et l’animal anéanti. Pour ce dernier, on procède ainsi: on clôt la porte de l’étable derrière lui, jusqu’à ce qu’il meure de faim, et le montant à provenir des restes devra être jeté à la mer salée (interdit d’en jouir). – Si le prosélyte, ne tenant pas compte de l’interdit (ou l’ignorant), a consacré un nid d’oiseau, quelle sera la règle? (la consécration sera-t-elle effective ou non )? Puisque R. Simon rapporte que R. Yohanan b. Zaccaï a abrogé l’obligation de ladite offrande pour éviter tout abus (sans l’interdire), cela prouve qu’en cas de fait accompli la consécration est réelle. —Mais, objecta R. Juda Antodria devant R. Yossé, comment se fait-il qu’en ce cas la consécration soit maintenue, tandis que la Mishna ne la maintient pas pour les sicles? Pour ceux-ci, fut-il répondu, il a été établi de ne pas les consacrer en principe (mais seulement en cas de fait accompli), parce que c’est un précepte religieux d’employer seulement pour l’achat des sacrifices les sicles nouvellement versés, et l’on ne saurait désigner comme vieux ces sicles versés pour l’entretien du Temple (lorsqu’il n’y a plus de distinction entre le nouveau et l’ancien), tandis qu’ici (pour le nid d’oiseau du prosélyte), peut-on prétendre mettre en question le prélèvement ancien? (aussi, même en cas de fait accompli, la consécration est nulle). Il n’y a pas non plus lieu d’objecter que, dans l’enseignement précité, il est peut être question d’autres consécrations que celles faites par le prosélyte; car, pour le nid d’oiseau qu’il offre, il n’est pas besoin que ce soit d’un prélèvement nouveau. Aussi, l’acte accompli est valable, et le montant devra être réservé jusqu’à la restauration du Temple. Pour les sicles au contraire, la consécration n’est valable en aucun cas; car, lorsque la restauration future du Temple, les anciennes règles seront remise en vigueur, et le prélèvement du trésor de la cellule aura lieu à nouveau en son temps, le 1er Nissan: toutes ces observations ne sont pas applicables aux autres saintetés, qui diffèrent notablement. – R. Hamnona et R. Ada b. Ahaba disent au nom de Rav que l’avis exprimé par R. Simon dans la Mishna est admis comme règle.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ג קינו של גר אינו נוהג אלא בפני הבית וצריך להביא מעכשיו להפריש לקינו רביעית דינר כסף שכך הוא דמי הקן על צד הפחות וכדתנן בפ''ק דכריתות בו ביום עמדו קינין ברבעתיים:
ביטלה ר' יוחנן בן זכאי. שלא להפריש בזמן הזה מפני התקלה שלא יהנה ממנו:
מהו מפני התקלה. ומנא תימרא דחיישינן לתקלה:
כהדא דתני אין מקדישין וכו'. וטעמא מפני התקלה:
עבר והקדיש. הגר מהו אם חל ההקדש או לא ופשיט לה מדקאמר ר''ש ביטלה רבי יוחנן בן זכאי מפני התקלה ולא קאמר אסרה משמע דביטלה שלא לעשות לכתחלה כן הדא אמרה דבדיעבד אם עבר והקדישו קדשו ואע''ג דמייתי ראיה מהאי ברייתא דחיישינן לכתחלה לכך וא''כ הוא הדין בהאי דברייתא בדין היה דבדיעבד קדשו והא לא תני הכי דקאמר אם הקדיש וכו' שאני קינו של גר כדמפרש טעמיה לקמן:
הכא את אמר קדשו. במתני' דקתני המקדיש שקלים לבדק הבית הרי זה קדש והכא בברייתא דאין מקדישין דג''כ לבדק הבית איירי ולפי שעכשיו בעונינו אין לנו מקדש כדי לחזק את בדקו וקתני אם הקדיש וכו' דאף בדיעבד לא קדשו ומאי שנא משקלים לבדק הבית:
א''ל. היינו טעמא דתמן גבי שקלים לכן אין מקדישין לכתחלה כלומר טעמא דלכתחלה אין מקדישין דהא המקדיש קתני ומשמע דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא לפי שמצוה להקריב מתרומה חדשה ומתני' בזמן הבית איירי והשקלים הן לצורך קרבנות הצבור הלכך לכתחלה אין מקדישין אותו לבדק הבית כדי שיהא ריוח להספיק לצורך הקרבנות מתרומת הלשכה והמצוה היא מתרומה חדשה של שנה זו וכדמסיק ואזיל:
והיאך הוה לה ישנה. כלומר והיאך שקלים שמקדיש אותן לבדק הבית ואינן נופלין ללשכה לצורך קרבנות המזבח אלא לבדק הבית וחסרו להו מצורך הקרבנות דשמא לא יספיקו שקלים מתרומה חדשה כדי לקנותן מהן ויצטרכו לקנות מתרומה ישנה מאי אמרת אם לא יספיקו השקלים יש תקנה ליטול מקדשי בדק הבית לצורך קרבנות המזבח וכדאמרינן לעיל סוף פ''ה קדשי המזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית הא נמי ליתא דהיאך דקדשי בדק הבית הוה לה ישנה שהרי נתערבו הן בהלשכה של בדק הבית עם שאר קדשי בדק הבית ואלו לאו לצורך קדשי המזבח הוקדשו והוה ליה כלוקח לקרבנות מתרומה ישנה ועוד דגם אלו השקלים עצמן נעשו כתרומה ישנה מפני שכבר נפלו ללשכת בדק הבית ולפיכך אין מקדישין לכתחלה ומיהת בדיעבד קדשו דנהי דלענין אם יצטרכו ליקח מהן לקרבנות הצבור הוו להו כמן תרומה ישנה הא נמי בדיעבד שפיר דמי וכדתנן לעיל בפ''ד אם בא החדש בזמנו לוקחין מתרומה חדשה ואם לאו לוקחין מן הישנה והוא הדין ה''נ כן:
והכא מאי אית לך למימר האי ישנה היא בתמיה. כלומר אבל הכא בהאי ברייתא דאין מקדישין בזמן הזה לבדק הבית וכי יש לך לומר דליקדשו בדיעבד מטעמא דמיהת תרומה ישנה היא הא בזמן הזה איירי ולא שייכא כלל האי טעמא הלכך אפי' בדיעבד לא קדשו:
אבל לגבי הקדשות אחרים קינו של גר וכו'. כלומר וכי תימא דאכתי קשיא מברייתא דאין מקדישין דבהקדשות אחרים מיירי ולבדק הבית כדאמרן ואמרינן דאף בדיעבד לא קדשו ומאי שנא מקינו של גר דנמי האי טעמא גופה איכא בלכתחלה מפני התקלה וכהאי טעמא דהברייתא ואפ''ה דייקינן לעיל גבי קינו של גר שאם עבר והקדיש הוי קודש הא נמי לא קשיא כדמסיק ואזיל:
קנו של גר אינו צריך חדשה וכו'. כלומר לא דמי קינו של גר לא לדינא דשקלים דמתני' לענין לכתחלה בזמן הבית ולא להקדשות אחרים דברייתא לענין דיעבד בזמן הזה דקינו של גר הלא אין צריך שיהא מתרומה חדשה כהאי דשקלים דמתני' ובדין היה דאפילו לכתחלה יפריש בזמן הזה אלא דמהאי חששא מפני התקלה ביטלוה שלא יעשה כן לכתחלה הלכך אם עבר והקדיש קדוש ויניח עד שיבנה בית המקדש ויקריבנו:
שמא יבנה הבית כבראשונה וכו'. מהדר לשקלים דמתני' כלומר אבל בשקלים איפכא היא דבדין הוא שלא יקדיש לכתחלה לבדק הבית שמא יצטרך לקרבנות המזבח ולא יספיקו מהשקלים של תרומה חדשה ובעל כרחן יקחו מתרומה ישנה וכדלעיל והמצוה היא מתרומה חדשה וכן בזמן הזה נמי אפי' בדיעבד דין הוא שלא יקדשו לצורך קדשי המזבח וזהו דמסיים שמא יבנה הבית כבראשונה במהרה ותתרום תרומת הלשכה בזמנה באחד בניסן ויקיים המצוה כהוגן ולמה יקדשו בזמן הזה לצורך קדשי המזבח הלא אם יבנה בית המקדש יתרמו תרומה חדשה בזמנה ויקריבו ממנו הקרבנות אלא דבמתני' בזמן הבית ולצורך קדשי בדק הבית מיירי וכדמפרשינן לעיל לטעמא דלכתחלה לא יקדיש ואם הקדיש קדוש הוא:
והכא מאי אית לך. אבל הכא בברייתא דהקדשות אחרים בזמן הזה מאי אית לך למימר יקדשו בדיעבד ויניח אותן עד שיבנה בית המקדש בתמיה הרי כל מיני הקדש וערכין וחרמים קתני והקדש הבהמה לבדק הבית וערכה וחרמה נמי בכלל וכי יניח אותה עד שיבנה בית המקדש שתהא ראויה למכור ולחזק בדק הבית הלכך לא דמיא לא לקיני הגר לענין דיעבד בזמן הזה דבהני איכא חששא טפי מפני התקלה מה שאין חשש כל כך גבי קיני הגר וכן לא דמי לשקלים דמתני' בזמן הבית וכדאמרן:
הלכה כרבי שמעון. דמתני' דביכורים אפי' בדיעבד לא קדשו וכדפרישית טעמא במתני' לפי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלוי אא''כ הקדישן הכהן לבדק הבית לאחר שבאו לידו דשלו הן:
הדרן עלך פרק כל הרוקין וסליקא לה מסכת שקלים בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source